זכויות מתוקף המוסד ידועים בציבור

שלושה סוגי זכויות שניתנות לידועים בציבור:

• זכויות מצד המדינה – קצבת שארים, משפחת חלל, ביטוח לאומי ושאר זכויות סוציאליות. הזכויות הציבוריות הללו הן יציר פסיקה – בכל פעם שעלה מקרה ונדון בביהמ"ש, הוא הביא להכרה בזכות אחרת. פס"ד חשוב בעניין הזה הוא פסק דין מנהל מס שבח נ' לבנון – זוג ידועים בציבור החליטו להיפרד ובהסכם הפרידה שלהם נקבע כי האישה תקבל לידה חנות ללא תמורה. כאשר מועברים נכסים, יש צורך לשלם מס רכישה והכלל חל גם על מתנות. האישה חויבה בתחילה על הסכום המלא, ולכן הגישה ערעור שיתקן את החיוב לשליש מס – שיעור שחל על בני זוג. מס שבח ערער על ההחלטה שניתנה בטענה כי היא אינה בת זוג אלא ידועה בציבור ולכן לא זכאית להנחה. ביהמ"ש מנתח את הפקודה הרלוונטית וקובע שאם החוק קובע "בן זוג" אולם לא יוצק תוכן להגדרה, אז אפשר לפרש בהרחבה. במקרים בהם החוק הוא מוגדר מראש נשואים אז זה לא יתאפשר. בעניין לבנון, יש הבחנה בפקודה בין נשואים לידועים בציבור, ולכן לא אושרה לה ההנחה. הפסיקה הזו זכתה לביקורת בפסיקה, שהייתה מוכנה להרחיב בזכויותיהם של ידועים בציבור.

• זכויות ציבוריות מסוג אחר – זכויות הקשורות להכרה בסטאטוס. למשל: אימוץ. חוק האימוץ מדבר על איש ואישה נשואים. הוא אינו מדבר על ידועים בציבור או זוגות בני אותו המין. הרעיון שעמד מאחורי זה הוא ההיצע הקטן של ילדים לאימוץ (כאשר הביקוש הוא בעיקר לתינוקות לבנים ובריאים), ורצו לתת את המעט שיש לזוגות "יציבים" – בעלי מחויבות מובהקת. דוגמאות נוספות הן זכאות לקרן כלשהי, למשל פנסיה. ישנם חוקים נוספים, העוסקים בסטאטוס ולא מבקשים לקבל דבר מהמדינה, אלא עוסקים יותר בשמירה על שלום בית. למשל: בפק' הראיות יש פטור לבני זוג מלהעיד אחד נגד השני בעניינים מסוימים. פטור כזה נועד לשמור על שלום בית, אולם הוא לא חל על זוגות ידועים בציבור (למרות שזה בתהליכי פסיקה). בפסק דין קרן הגמלאות של אגד: שם יש אישה נשואה והשנייה ידועה בציבור, והיה שאלה למי מגיע הפנסיה. ביהמ"ש אמר שפעם ניתן לידועה בציבור ופעם לאישה כי מקסימום הקרן תשלם.

• זכויות פרטיות / רכושיות.

לאור ההבחנה הזו בין זוגות נשואים לידועים בציבור, הציפייה המשפטית היא כי אישה ידועה בציבור לא תוכל לשאת את שם המשפחה של בן זוגה, משום שהדבר שמור לזוגות נשואים. הבקשה המקורית לשינוי שם משפחה של ידועים בציבור הייתה צריכה לכלול שקר כלשהו לפיו אין כוונה להחליף שם משפחה לזה של הגבר- אסור היה לתת תחושה שעובדים על המערכת (הרציונל בחוק הוא לא לאפשר לידועים בציבור להחליף לאותו שם משפחה כדי לא לחזק את ההטעיה הציבורית לפיה הם נשואים).

בג"ץ ניזרי נ' הממונה על המרשם: בן הזוג, מר סלוק היה נשוי אולם בעיצומו של סכסוך גירושין ממושך עם אשתו. הגב' ניזרי הייתה הידועה בציבור שלו ולכן, ביקשה לשנות את שמה לסלוק. פקיד הרישום פנה לגב' סלוק המקורית ושאל אותה אם היא מוכנה לשינוי, היא אמרה שהיא לא מוכנה ושהיא רוצה שלום בית. לכן משרד הפנים ראה בזה פגיעה ברגשות הציבור ולא הסכים לרשום. הגב' נזרי עתרה לבג"צ ובינתיים חוק השמות שונה כך שלא היה צריך מצג שווא מיותר לשינוי השם, אך בג"צ בכל זאת דן לגופו של עניין ואמר ששינוי השם לא באמת ישנה משהו במערכת היחסים בין הזוג סלוק כי גם ככה סלוק וניזרי נמצאים במערכת יחסים משמעותית, בניגוד לבני הזוג סלוק, ושינוי השם הוא לא מה שיהרוג את הנישואים שלהם. ההתנגדות של משרד הפנים הייתה לכאורה כדי לא לפגוע בנישואין של סלוק אלא כדי להגן על גב' סלוק המקורית וזה לא לגיטימי. המסקנה היא שבזכות המעין-סטטוסית של שם משפחה, ידועים בציבור שווים לנישואין.

בפס"ד מיכל אפרת – כן דיברה על זה בשיעור אך לא בחומר למבחן כנראה – מר אורנן היה פרוד אך לא גרוש מאישתו. הוא היה עם מישהי אחרת ולא יכל להתחתן כי לא התגרש. היו להם 2 ילדים. האישה רצתה לשנות, וביהמ"ש דיבר על הטעיית הציבור ואי אפשר לשנות את השם. דוגמא נוספת שיישמה את ההלכה בעניין ניזרי: לפני כמה שנים היה תיק במחוזי י-ם בו זוג רצו לעשות טיפולי פוריות, ביה"ח הבין שהבעל נשוי לאחרת, ולכן פנה לאשתו, שלא הסכימה לכך ולכן ביה"ח סירב. הייתה מהומה משפטית סביב זה והמסקנה הייתה אותו רציונאל כמו בפס"ד אפרת – זה לא עניין משפטי ואל לה למדינה להתערב. כשהנישואין מתפרקים, האישה לא יכולה לעכב או למנוע את המשך חייו של בעלה לשעבר.