אין הגדרה לאורך זמן המגורים המשותפים, יש פסיקת מינימום של 4 חודשים אך זה בנסיבות שבהם הבחור נפטר (פסק דין סיגל ביטון). כמו כן אין בהירות לגבי מהם מגורים משותפים (האם סופ"שים מספיקים, האם כשחיו בנפרד זה היה מבחירה וכו').
שיתוף כלכלי בין הצדדים. זה התחיל ממפרנס ועקרת בית, והתפתח הלאה. היום יש פסיקות שמכירות בשיתוף כלכלי במצבים של חשבונות נפרדים אבל שימוש במשותף בכסף לצרכי הוצאות הבית.
קריטריון זה הינו חמקמק. הפסיקה קובעת כי יחסי אישות מצביעים על זוגיות ולכן על הכרה כידועים בציבור. בפסק דין סלם נקבע כי לבני זוג יש תקופות טובות ורעות ולכן קשה לקבוע לפי יחסי אישות, וכל עוד יש זוגיות אז זה מספיק. בנוגע לבלעדיות קובע ביהמ"ש בפס"ד סלם כי מעידה קטנה שלא הורסת את מהות הקשר היא אפשרית לצרכי הכרה כידועים בציבור אולם אם היה מישהו קבוע נוסף חוץ מהשניים אז ניתן לומר שהוא מפר את האינטימיות. כלומר, לבחון נסיבות.
תחלה היה צריך שהציבור באמת יטעה לחשוב שהם זוג נשוי. עם הזמן דרישה זו גם רוככה, ומספיק ש"הציבור" חושב שהם בני זוג. הפסיקה מרחיבה את הקריטריון הזה עם הזמן.
מוסד הידועים בציבור במדינת ישראל הוא רחב ומשמעותי יותר ממדינות ברחבי העולם. חלק מכך נובע מהעובדה שבישראל אין הכרה בנישואין שאינם דתיים והיה צורך לתת מענה למקרים כגון זה.
נלך לביהמ"ש. אפשרות נוספת היא לערוך חוזה. מומלץ להגיד שכתוב בחוזה שהם ידועים בציבור, והבנת המשמעות של שיתוף ברכוש וכו'. לאחר מכן מומלץ להביא אותו לתוקף פסק דין, אך גם זה לא מוחלט. ביהמ"ש לא תמיד מסתמך על חוזה, צריך להראות שהצדדים הבינו. תעודת זוגיות אינה מהווה גורם משמעותי, היא מהווה בקושי ראיה.ניתן גם לערוך תצהיר.